ראיון עם ענבל הופמן - המאיירת שהפכה למעצבת אופנה - התפרסם היום ב"TimeOut תל אביב". ניתן לקרוא את הראיון המלא במהדורה הדיגיטלית של השבועון:
(עמ' 50-51)
בחרתי לצטט את תשובתה של הופמן לשאלה "האם את מרגישה שבחיבור עם הבגד נגזל משהו מהאיור?":
"מצד אחד ההפסד הוא רמת הפוקוס על האיור, שכבר לא עומד שם לבד אלא משרת את הלובש. מצד שני הרווח הוא מערכת היחסים הארוכה שהוא מפתח עם הלובש. יש משהו מאד מתגמל ביחסים האלה, שכמאיירת לא היה לי בכלל. כמאייר אתה יודע שאתה בסדר כי מתקשרים שבוע אחר כך שוב. אבל זה התגמול היחידי שלך. בוא נצא מתוך נקודת מוצא בסיסית שאני בנאדם שיוצר מאהבה ורוצה אהבה בחזרה. בתור מאיירת האהבה היחידה שקיבלתי היתה טלפון נוסף עם עבודה נוספת. בבגדים חוויית המסירה היא שלמה. ברור שיש עניינים בדרך, אבל בסופו של דבר יש מישהו שאוהב את מה שאתה עושה ושמוכן להוציא על זה כסף. וזה הרבה פחות בודד "
היא מספרת גם על תהליך האיור של החולצות והסיפור המוכר בו הפכה ממאיירת לבעלת חנות בגדים ומעצבת אופנה.
9/8/2007
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה