נתחיל בסיפור אישי קטן: עד לפני זמן לא רב הייתי מתלהב רציני מ-PDAs למיניהם (סייענים דיגיטליים אישיים, כלומר פאלמים). די נגמלתי מזה. אבל לפני 13-14 שנה בערך צדו עיני סייען דיגיטלי אישי יוצא דופן של Casio באיזו חנות מכשירי כתיבה ירושלמית. בניגוד לכל קודמיו, היה לו צג צבעוני - שלושה צבעים, ליתר דיוק - כתום, כחול וירוק. חודשים חלמתי עליו, חסכתי זמן ממושך את דמי הכיס. לבסוף אף קניתי אותו. הדגם הצנוע יותר. רק 64KB זיכרון..
עד היום אני זוכר שהיה בו משהו קסום. משלושת הצבעים האמורים הצליחו היפנים להרכיב ממשק גרפי מאויר חביב ביותר, שאמור לדמות שולחן עבודה משרדי, ועל הדרך להפגין את יכולות הצבע ולהצדיק אותן (ראו תמונה). הקטע הנחמד ביותר היה "המגירה הסודית", שנפתחה באמצעות סיסמא בלבד והכילה למעשה יישומים זהים לאלה הרגילים אך התוכן שלהם היה נשמר בפרטיות. אם אני זוכר טוב היתה אפילו אנימציה, למשל בפתיחת המגירה.
עד כאן הכל טוב ויפה, רק שבטיפשותי החלטתי משום מה להעניק את האוצר הקטן הזה לאדם קרוב (ולמרות שלדעתי הוא מעולם לא השתמש בו, לא נעים לי לבקש את זה בחזרה).
[לחצו על התמונה להגדלה]
[לחצו על התמונה להגדלה]
 |
| ב-HOME TIME זה נמל תעופה ברקע?, ולמטה משמאל: המגירה הסודית! |
(צילומי המסך נלקחו מתוך גרסה דיגיטלית של חוברת ההדרכה שמצאתי ברשת - בפועל זה היה טריקולורי, כמובן)
5/5/2008
5/5/2008
ממשק הזוי. מצד אחד הוא סובל מכל-כך הרבה טעויות ממשקיות שהוא לא שמיש בעליל, ומצד שני - זה נאיבי ומקסים. תתחדש על הבלוג!
השבמחקצריך לקחת בחשבון שזה היה "צבעוני", וקצת גדול יותר (לא מצאתי תמונות ברשת), ואז העסק מעט יותר ברור. אכן מקסים
השבמחק