[פוסט ממרץ 2007]
גיא גרניט: אני תמיד תוהה אם אפשר להתפרנס מאיור. אני תמיד שומע על כל מיני שילובים משונים שמאיירים עושים כדי להתפרנס מעבודתם. אבל, נדמה לי, שאף פעם לא ממש ראיתי/קראתי/שמעתי מספרים. ברור לי, שברוב המקרים לא מדובר בשכר חודשי קבוע, אבל אני מניח שאפשר לחלק את ההכנסות פר-חודש. ואולי מדי שנה יש מבנה הכנסות שונה לחלוטין? (אז אולי רק מאיירים בעלי ותק יכולים לענות?)
מעניין כמובן גם מה מידת השונות בין מאיירים שונים - פרמטרים של היקף עבודה, ותק, צורת התנהלות ועבודה מול לקוחות, לקוחות קבועים...דברים נוספים?
האם הרושם של עבודה פחות מכניסה ובטוחה בהשוואה למעצב גרפי הוא רושם נכון או שזה המצב רק בשוליים? (או להפך - במרכז)
הממ... לכמה לקוחות מכל סוג/פרויקטים זקוק מאייר כדי לשרוד?
אפשר להתפרנס מאיור. זה לא קל. זה מאתגר. צריך סבלנות, מרפקים, ודרייב גדול מאוד כדי לגרום לזה לעבוד.
גיא גרניט: קודם כל - תודה על התשובה המושקעת!
ובכן... אני חושב שלמרות שרוב הדברים היו פחות או יותר ברורים ומוכרים לי, למדתי כמה פרטים וזכיתי להתוודע לכמה תובנות, חדשות וישנות. נכון, לא קיבלתי מספרים. אני גם מניח שלא ציפיתי לקבל. לא בפורום שבו הכותבים חשופים בשמותיהם.
שחר קובר: אתה נוגע בשאלות שתמיד עולות בתחום. שאלות שתמיד נשארות פתוחות.
אני מאייר לא ותיק אבל גם לא מאוד חדש והנה אני מתפרנס רק מאיור. בשנה הראשונה התעסקתי גם עם עיצוב גרפי כדי לשרוד, אבל היום איור מפרנס אותי לחלוטין. כמובן שאני לא מרוויח הרבה ולא מתעשר, אבל אני מרוויח מספיק בשביל להיות מרוצה. מי היה מאמין שמישהו באמת ישלם לי בשביל שאשב לצייר לו דברים?
רוב המאיירים הם עצמאים ולכן באמת אין שכר חודשי קבוע, למרות שאני מכיר כמה וכמה מאיירים בארץ שהם שכירים. בעיקר בחברות אנימציה או טלביזיה.
ולשאלתך ודאי שמעצבים מרוויחים יותר. אבל באיור רווח הוא לא העניין. מלכתחילה לא הופכים להיות מאיירים כדי שחשבון הבנק יהיה שמח, אלא בשביל השמחה שלך בעצמך.
ודאי שנסיון וותק עושים את העבודה, ואתה יכול לדרוש יותר כסף עבור עבודות. כמו בעיצוב. בסופו של דבר, כמו מעצב פרילנסר שבתחילת דרכו דוחף להשיג עוד ועוד לקוחות ונאבק על כל אחד מהם, אבל בשלב מסוים יש לו שם מספיק טוב, או מספיק ידוע, בשביל להתפרנס בכבוד, כך גם מאייר עובר אותה דרך, אבל היא פשוט יותר איטית.
והכי חשוב - חו"ל. בארץ משלמים כל-כך מעט למאיריים לעומת חו"ל. בעידן האינטרנט והאימייל מאיירים שיושבים כאן יכולים לעבוד עם לקוחות בכל העולם ישר מהבית שלהם, וזה יתרון עצום.
אני סיימתי ללמוד ב-2005 והיום יש לי לא מעט עבודה. מצד שני, סיימו איתי עוד 12 אחרים וסה"כ מתפרנסים מאיור לא יותר משלושה/ארבעה. אז לך תדע מה גרם לזה. לכולם היה רצון לעבוד כמאיירים, אבל להרבה נמאס לדחוף מאוד מהר ופנו לתחומים אחרים. אחרים, שמראש ידעו שזאת דרך לא קלה, אפילו לא ניסו. ויש גם כאלו שעובדים בחצי משרה כמעצבים/ביצועיסטים ומאיירים פה ושם כשיש הזדמנות.
לסיכום - קשה, קשה.... אבל כיף. אין כמו לפתוח עיתון ולראות איור שלך. או לראות ספר שאיירת על מדף הספרים בחנות.
גיא גרניט: קודם כל - תודה על התשובה המושקעת!
ובכן... אני חושב שלמרות שרוב הדברים היו פחות או יותר ברורים ומוכרים לי, למדתי כמה פרטים וזכיתי להתוודע לכמה תובנות, חדשות וישנות. נכון, לא קיבלתי מספרים. אני גם מניח שלא ציפיתי לקבל. לא בפורום שבו הכותבים חשופים בשמותיהם.
אני ממשיך לחשוב שזה אחד מתחומי התעסוקה המוזרים, המסובכים ואולי המעניינים ביותר, מבחינת ההתנהלות של פרילנסר בודד במערכה. מאייר מול לקוח, ביצוע עבודות מזדמנות, התקדמות אישית, מגוון סוגי הלקוחות האפשריים וכו'.
הרשתי לעצמי לצטט כמה קטעים מהתשובה שלך, כדי לנסות לקדם את הדיון הזה לעוד שני כיוונים: "מי היה מאמין שמישהו באמת ישלם לי בשביל שאשב לצייר לו דברים", "ודאי שמעצבים מרוויחים יותר", "מלכתחילה לא הופכים להיות מאיירים כדי שחשבון הבנק יהיה שמח", "בארץ משלמים כל-כך מעט למאיירים לעומת חו"ל", "סיימו איתי עוד 12 אחרים וסה"כ מתפרנסים מאיור לא יותר משלושה/ארבעה".
אז ככה: הכיוון הראשון הוא מעמד האיור בארץ. הקהל הרחב נחשף לזה, אבל כמעט לא מבין בזה כלום. אחוז האנשים שמבחין בין "ציור" ו"איור" - כולל באקדמיה - שואף לאפס. וכאשר לא מבינים, ובניגוד לניתוח מוח זה גם לא תמיד נראה מורכב, אז גם לא מעריכים ולא ממש משלמים. זה כמובן גם קשור לתרבות. בישראל רווחת תרבות ה-Clip Art, כמו גם תרבויות חזותיות-עיצוביות נלעגות אחרות.
כאן נכנס גם האופן שבו המאיירים תופסים את עצמם ואת תעסוקתם - וזה משתקף לא רע בציטוטים שבחרתי - יש כמה מוסכמות שמקבלים כמו שהן - הרווחיות הגבוהה יותר של עיצוב, למשל. זה לא חייב להיות ככה. איור זו התמחות. על התמחות משלמים.
והכיוון השני: לגבי תעסוקת הבוגרים במסלולי האיור ופער השכר בארץ לעומת העולם הגדול - אני מניח שאלה שתי סוגיות שהדיון בהן ארוך וממושך בפני עצמו. השאלה היא האם לא קיימת אפשרות שייצוג מוצלח יותר של מאיירים, התארגנות והתאגדות יכולים לשפר במשהו את המצב - לפתוח ולפתח אפיקי תעסוקה נוספים וכו'.
מה עוד? אני יודע, למשל, שבחו"ל ייצוג מאיירים על-ידי סוכן/סוכנות מאד רווח - השאלה האם זה רלוונטי/אפשרי/יועיל בארץ..
נו, אמנם פורום איור, אבל פורום איור באתר כלכלי...
הילל יקום: בעניין המספרים:
מאייר מתחיל (2-3 לאחר סיום הלימודים) - 3,000 - 5,000 שח לחודש
מאייר מתקדם (4-6 שנים נסיון בשוק) - 5,000 - 8,000 שח לחודש
מאייר ותיק ( 7 ומעלה שנים בשוק) - 12,000 - 14,000 שח בחודש
אלו כמובן הערכות גסות אך מבוססות על שנים של נסיון בעבודה עם ומול מאיירים במסגרות שונות. הסכומים דומים למשכורות של מעצבים באותה רמת וותק.
מדובר במאיירים שעובדים בעיתונים וגם במשרדי פרסום ואנימציה. אענה מהסוף אל ההתחלה:לגבי ייצוג ע"י סוכנים: אכן, יכול להיות מאוד רווחי. להרבה מאיירים בח"ול יש סוכנים. הסוכן משיג לך עבודה, סוגר את כל החוזים ושאר עניינים פורמליים, ומקבל אחוזים. יש כמה וכמה מאיירים ישראליים שלהם יש סוכנים בח"ול. זאת כמעט משימה בלתי אפשרית למצוא אחד כזה. יש אלפי מאיירים בעולם והסוכן יכול להרשות לעצמו לייצג את הטובים בטובים, או את המבוקשים ביותר. כמו כן, הוא לא יכול ליצור ניגוד אינטרסים בין כמה מאיירים שהוא מייצג, לכן מאיירים בעלי סגנון מאוד דומה לא ייוצגו ע"י אותו סוכן. ואם חוזרים להתחלה של דברי - הסוכן לוקח אחזוים. לכן, כנראה, זאת הסיבה שאין סוכנים בארץ. גם ככה משלמים מעט, אז תאר לך שהסוכן יקח מאותו המעט את 20-30 האחוזים שלו? תשאר עם כסף למסטיק במכולת.
אבל, בשנים באחרונות שמים לב לתנופה בתחום האיור בארץ. אני חושב שכולם שמים לב לזה. אז אולי עוד כמה שנים, עם התפתחות התחום, אולי גם יהיה מקום לסוכנים. אולי סוכן ישראלי שייצג מאיירים ישראליים בח"ול זאת אופציה, אבל אתה מכיר מישהו שירצה לקחת את זה על עצמו?...
לגבי התארגנות, או התאגדות - עוד סוגיה כואבת. קיימת בארץ אגודת המאיירים. זאת אגודה שעד היום לא הבנתי מה היא עושה. ואת זה אני אומר בעצב רב. לפני כמה שנים התקשרתי לי"ור האגודה דאז וביקשתי לברר פרטים. לשאלות כמו "מה תפקידכם?" "מה היתרונות בלהיות חבר?" "במה אתם תורמים לחברים?" נתקלתי, שוב, לצערי, בעיקר ב"אממממממממ...." ביקור קצר באתר של האגודה גם מעלה תהיות לגבי הקריטריונים לפיהם מקבלים חברים לאגודה. פערים גדולים בין מאיירים מקצועיים לבין מה שנראה כציור חובבני ברורים גם לעין בלתי מקצועית. ושוב עלי לציין שאני כותב זאת בצער רב. אם מישהו שקורא כאן את מילים אלו והוא חבר באגודה רוצה להגיב, זה יהיה טוב.
מנגד, קיים אתר "מתחרה" בו מאיירים שפרשו מהאגודה התאגדו בעצמם לאתר אחד בו הם מציגים את עבודותיהם. זהו אתר בו חברים מאיירים מקצועיים בלבד והקריטריונים לקבלה הרבה יותר נוקשים, אבל גם כאן מדובר רק באתר שמציג עבודות, ולא מהווה איזושהי אגודה מקצועית עם סיוע מקצועי כלשהו כמו באגודות מקצועיות בשאר תחומים.
לגבי פער השכר בין הארץ לחו"ל - שוב (איזה פלא) נושא כאוב. אבל, יש אור בקצה המנהרה. מספר מקומות רציניים שרוצים איורים מקצועיים, מוכנים לשלם על כך בהתאם. כמו כן, עם קצת רצון אפשר למצוא עבודות בחו"ל הישר מכסא המחשב שלך בארץ. בעידן האינטרנט אפשר הכל. צריך רק סבלנות ויכולת נדנוד מתאימה. למשל, אני עובד עכשיו על ספר ילדים אשר יצא לאור בסוף השנה בארה"ב ע"י הוצאה אמריקאית. אין לי סוכן בחו"ל, גם לא היה לי חבר שסידר לי את זה. אבל, יש לי אתר אינטרנט ואימייל וסבלנות. לא אגזים אם אומר ששלחתי את הקישור לאתר לאלפי הוצאות בח"ול, ומתוכם יצא הספר הזה. אז נכון, זה יחס של אחד לאלפים, אבל זאת התחלה וזאת פירצה אל עבר חו"ל.
לסיום, אספר לך סיפור קצר שיבהיר לך הרבה: זמן קצר אחרי שסיימתי את הלימודים קיבלתי פניה לאייר קומיקס פירסומי לחברה בתחום הרפואה. (מטעמים מובנים לא אגיד מי היה הלקוח). כמובן שמראש הובהר לי - "התקציב מוגבל, הזמן לחוץ". מאחר והייתי ממש בצעד הראשון בתחום שלחתי להם הצעת מחיר סבירה ביותר. הם התקשרו ואמרו שזה יקר. הסכמתי לרדת קצת. יום אחרי זה הם אמרו שזה עדיין יקר מדי, ואולי אוכל לרדת עוד קצת. הם נקבו בסכום שהם רוצים. גם לכך הסכמתי. הרי אני בתחילת דרכי וכל עבודה נראית שווה את זה. כולם שמחו - אני שקיבלתי עבודה, והם, על המחיר הטוב שהם קיבלו. יום אחרי זה הם התקשרו ואמרו שהבן הקטן של המזכירה יודע לצייר בפוטושופ, והוא עושה את זה תמורת קרדיט... אז אתה צודק שאיור זאת התמחות. אתה צודק שעל התמחות צריך לשלם יותר. אבל, ככה זה פה.:
הילל יקום: חנוך פיבן יוצג ע"י אריק קנלר (סוכן מנחים ותסריטאים לטלויזיה) כשיצר את הקמפיין המאויר עבור עיתון "הארץ". אם התקציב מספיק גדול, הסוכן כבר יגיע...
שחר קובר: אמת, תמיד הכל תלוי תקציב.
גיא גרניט: אני מתנצל שלא סיימתי את הדיון. אז הנה, עכשיו:
אמיתי סנדי: מצבי די טוב, כנראה, באופן יחסי.
אבל, בשנים באחרונות שמים לב לתנופה בתחום האיור בארץ. אני חושב שכולם שמים לב לזה. אז אולי עוד כמה שנים, עם התפתחות התחום, אולי גם יהיה מקום לסוכנים. אולי סוכן ישראלי שייצג מאיירים ישראליים בח"ול זאת אופציה, אבל אתה מכיר מישהו שירצה לקחת את זה על עצמו?...
לגבי התארגנות, או התאגדות - עוד סוגיה כואבת. קיימת בארץ אגודת המאיירים. זאת אגודה שעד היום לא הבנתי מה היא עושה. ואת זה אני אומר בעצב רב. לפני כמה שנים התקשרתי לי"ור האגודה דאז וביקשתי לברר פרטים. לשאלות כמו "מה תפקידכם?" "מה היתרונות בלהיות חבר?" "במה אתם תורמים לחברים?" נתקלתי, שוב, לצערי, בעיקר ב"אממממממממ...." ביקור קצר באתר של האגודה גם מעלה תהיות לגבי הקריטריונים לפיהם מקבלים חברים לאגודה. פערים גדולים בין מאיירים מקצועיים לבין מה שנראה כציור חובבני ברורים גם לעין בלתי מקצועית. ושוב עלי לציין שאני כותב זאת בצער רב. אם מישהו שקורא כאן את מילים אלו והוא חבר באגודה רוצה להגיב, זה יהיה טוב.
מנגד, קיים אתר "מתחרה" בו מאיירים שפרשו מהאגודה התאגדו בעצמם לאתר אחד בו הם מציגים את עבודותיהם. זהו אתר בו חברים מאיירים מקצועיים בלבד והקריטריונים לקבלה הרבה יותר נוקשים, אבל גם כאן מדובר רק באתר שמציג עבודות, ולא מהווה איזושהי אגודה מקצועית עם סיוע מקצועי כלשהו כמו באגודות מקצועיות בשאר תחומים.
לגבי פער השכר בין הארץ לחו"ל - שוב (איזה פלא) נושא כאוב. אבל, יש אור בקצה המנהרה. מספר מקומות רציניים שרוצים איורים מקצועיים, מוכנים לשלם על כך בהתאם. כמו כן, עם קצת רצון אפשר למצוא עבודות בחו"ל הישר מכסא המחשב שלך בארץ. בעידן האינטרנט אפשר הכל. צריך רק סבלנות ויכולת נדנוד מתאימה. למשל, אני עובד עכשיו על ספר ילדים אשר יצא לאור בסוף השנה בארה"ב ע"י הוצאה אמריקאית. אין לי סוכן בחו"ל, גם לא היה לי חבר שסידר לי את זה. אבל, יש לי אתר אינטרנט ואימייל וסבלנות. לא אגזים אם אומר ששלחתי את הקישור לאתר לאלפי הוצאות בח"ול, ומתוכם יצא הספר הזה. אז נכון, זה יחס של אחד לאלפים, אבל זאת התחלה וזאת פירצה אל עבר חו"ל.
לסיום, אספר לך סיפור קצר שיבהיר לך הרבה: זמן קצר אחרי שסיימתי את הלימודים קיבלתי פניה לאייר קומיקס פירסומי לחברה בתחום הרפואה. (מטעמים מובנים לא אגיד מי היה הלקוח). כמובן שמראש הובהר לי - "התקציב מוגבל, הזמן לחוץ". מאחר והייתי ממש בצעד הראשון בתחום שלחתי להם הצעת מחיר סבירה ביותר. הם התקשרו ואמרו שזה יקר. הסכמתי לרדת קצת. יום אחרי זה הם אמרו שזה עדיין יקר מדי, ואולי אוכל לרדת עוד קצת. הם נקבו בסכום שהם רוצים. גם לכך הסכמתי. הרי אני בתחילת דרכי וכל עבודה נראית שווה את זה. כולם שמחו - אני שקיבלתי עבודה, והם, על המחיר הטוב שהם קיבלו. יום אחרי זה הם התקשרו ואמרו שהבן הקטן של המזכירה יודע לצייר בפוטושופ, והוא עושה את זה תמורת קרדיט... אז אתה צודק שאיור זאת התמחות. אתה צודק שעל התמחות צריך לשלם יותר. אבל, ככה זה פה.:
הילל יקום: חנוך פיבן יוצג ע"י אריק קנלר (סוכן מנחים ותסריטאים לטלויזיה) כשיצר את הקמפיין המאויר עבור עיתון "הארץ". אם התקציב מספיק גדול, הסוכן כבר יגיע...
שחר קובר: אמת, תמיד הכל תלוי תקציב.
גיא גרניט: אני מתנצל שלא סיימתי את הדיון. אז הנה, עכשיו:
קראתי את התגובות, ראיתי את המספרים, למדתי קצת, והיו גם לא מעט דברים שכבר מוכרים לי מההיכרות שלי עם מאיירים.
נדמה לי שמצב האיור בארץ ברור לכולנו. אז, בעצם, כפי שאמר שחר - לכל מאייר יש את הסיפור האישי שלו, והאופן בו הוא מסתדר ושורד - ואת זה תמיד מעניין לקרוא - בתקווה שזה ימשיך להופיע פה בפורום (וגם במקומות אחרים - הבלוגים של אלית אבני ואמיתי סנדי, למשל).
מצד שני, ישנו כל העניין של מעמד המקצוע, העבודה מול לקוחות וההתמודדות איתם על רקע בדידותו של המאייר - אם מחברים את כל זה יחד, נראה שאכן צריך לבחון דרכים חדשות, אלטרנטיביות ומרעננות להתאגדות ולשיתוף פעולה - דוגמא לכך עשויה להיות מאיירים שעובדים יחד - מעין סטודיו או סטודיו ממש - צמד מאיירים בד"כ (אמיתי סנדי ואורי אשי וממה שהבנתי גם רותו מודן ובתיה קולטון...ואם תרצו, גם גלנדון ואיזבלה - אבל זה שונה) - על פניו, אפשר לבצע פרוייקטים משותפים, להפרות אחד את השני, לחלק את העבודה ולהציע ללקוחות מגוון רחב יותר של אפשרויות וסגנונות, זול יותר לשכור סטודיו. מטבע הדברים, זה גם בטח לא פשוט ולא תמיד תענוג. האמת? די מעניין לשמוע איך זה מבפנים (אמיתי?)
זה קשור כנראה לעובדה שאני עושה לעצמי יחסי ציבור אינטנסיביים.
וגם לעובדה שאני מאייר שאין לו סגנון אחד קבוע, אלא, שאני מסוגל לאייר בהרבה סגנונות משתנים לפי דרישת הפרוייקט והלקוח.
וגם לעובדה שיש לי כבר כעשר שנות ניסיון, ואולי לכן יש לי ביטחון עצמי מספיק כדי לא להרגיש שאנשים "עשוים לי טובה" שהם מעסיקים אותי, אלא להיפך, שאני "עושה להם טובה" שאני מסכים לעבוד איתם.
30/3/2007
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה