אני מעלה סוגיה תיאורטית (ומעניינת) לדיון ארוך ומתמשך (בתקווה). הסיטואציה היא כזו: עיתון/עורך מזמינים מכם איור, זה אמור להיות איור בפתיח לכתבה במוסף סוף-שבוע, הפורמט-נושא-סגנון סוכמו, הסקיצות אושרו, האיור המוכן הועבר למערכת העיתון. הם מרוצים. הכל טוב ויפה.
כאן כבר האיור יוצא משליטתכם: הגרפיקאי (להלן: מעצב) מחליט למקם את הכותרת על-גבי האיור, לחתוך קצת את השוליים שלו, למחוק חלק מהרקע ולמקם עליו טקסט-רץ, ואפילו לנסות ולהבהיר קצת בעצמו את כובע הקש הירוק. הוא יוצר גרסה מוקטנת של האיור שתשמש לעמוד השלישי של הכתבה, בהמשך הוא צורב שתי דמויות מתוך האיור ומשלב אותן בעמוד הרביעי, ואת הכלבלב וחלק מהרקע הוא מציג גם בסוף הכתבה. בעמוד השני הוא מיקם מחצית מהטרקטור הקטן שאיירתם.
עורך המוסף מבקש להעביר את אחת הדמויות גם לשער המוסף, ומאחר שהיא לא מתיישבת עם העיצוב הקיים - המעצב מסובב והופך את כיוון המבט מימין לשמאל. עורך העמוד הראשי של העיתון חושב שצריך להפנות לכתבה גם משם והדמות המדוברת מועברת למעצב העמוד הראשי שממקם אותה הפעם עם כיוון המבט המקורי. עוברים יומיים. המאייר מגיע לבית הקפה פותח את העיתון ומזדעק. שופך קצת את האייס-דיאט. תוך כמה דקות זה עובר לו. הוא כבר רגיל.
ונעבור לדיון: מה דעתכם על הסיטואציה המתוארת? נשמע מציאותי/מוכר? יש לכם דוגמאות מעניינות לחלוק איתנו? מחשבות? השגות? זיכרונות?
האם קרה לכם מצב שבו מעצב עיתון התייעץ אתכם לגבי הטיפול באיור, ביקש שינויים בהתאם לעימוד שנקבע או השתנה, הזמין איור נוסף לחלק הפנימי של הכתבה (יש מקרים - חיוביים וראויים - בהם מזמינים מראש ממאייר גם 3-4 איורים בכוונה לשלבם לאורך הכתבה - האם במקרה כזה משתפים את המאייר בגריד המתוכנן?)
ובמידה שיש אפשרות טכנית, האם נכון להראות למאייר את העמודים המעוצבים-מעומדים ואת השינויים באיוריו בטרם ההדפסה? האם מאיירים בכירים זוכים לכך כבר היום?
שחר קובר: כל המקרים שציינת מעלה קורים, אבל מעולם לא קרה לי שעשו את זה בלי לבקש את רשותי. תמיד מתקשרים ושואלים אם זה בסדר, ב 99 אחוז מהמקרים אם יש לי זמן אז אני עושה את השינוי בעצמי ושולח שוב, הם מעדיפים את זה וגם אני.
בעקרון אין לי שום בעיה שיכניסו לי שינויים קלים לאיור, כל עוד מודיעים לי על כך מראש וזה לא משהו נוראי.
יש כמה מעצבים שאני עובד מולם בעיתונים מסוימים שבעקבות עבודה ארוכב משותפת אני סומך עליהם בעיניים עצומות ומרשה להם לעשות מה שבא להם, גם אם אני לא רואה את זה. (ובכל זאת הם מבקשים את רשותי לפני כן כמובן).
אני מניח שרק בכל מני עיתונים קקיוניים קטנים עושים שינויים לאיור ללא רשות המאייר.
בכל אופן, אני מניח שלא מראים לך את העימוד הסופי בטרם הדפסה ולא מתייעצים לגביו (וזו כמובן זכותם, השאלה אם אין מקום לעשות זאת לעיתים)
התכוונתי למקרים שבהם זה יותר אפשרי - מוספים, מוספי סוף-שבוע, מגזינים. שם גם הגריד פחות קבוע ומיקום האיורים לא זהה בכל גיליון.
אם כי, אני מניח שבעיתונים היומיים האפשרות לשיבושים ועיוותים גדולה יותר.
סוגיה נוספת שרציתי להעלות בהקשר הזה - אבל אולי אפתח אותה בהזדמנות כדיון נפרד - מה קורה לאיור שלך כשהוא עולה למהדורת האינטרנט של העיתון/מגזין - שזה לדעתי מצב פרובלמטי יותר - צבעים משתנים, שיבושים שונים ומשונים בהעברת האימג', עריכה מחדש בהתאמה לאתר, חיתוכים, התמקדות בחלקים ה"לא-נכונים" של האיור, כאלה דברים (שלא לדבר על "העלמת קרדיט")
אלית אבני: איזו נוסטלגיה...
זה קורה לכולם
כל כך הרבה
עד שאתה כבר לא מתרגש.
אני נזכרת בשעשוע
ברשימה של דברים כאלו
שהעלינו בפורום של יגאל באום ב-nrg
לפני 100 שנה.
אחרי 3 עמודים של סיפורי זוועות על חיתוך לא נכון
ועימוד מביך
והפיכת צבעים
והיפוך העמוד וכו'
היה סיפור אחד
שפשוט מצחיק אותי עד היום.
מישהו סיפר
שפנה בשאלה אל רותו
למה התכוונה באיור כפולה לבנה
עם צלבים קטנים בעפרון.
האם היתה זו מחאה נגד השואה?
אמירה פוליטית אחרת?
מסתבר
שרותו משכה בכתפיה
וספרה לידיד
שבעיתון הדפיסו כאיור של כתבת אמצע, במוסף של יום שישי
את הדף שצירפה לאיור
ובו הוראות ההדפסה...
נו באמת
האם אחרי כל זה
משהו יכול להתלונן??
גיא גרניט: נו נו..
בכל אופן, המטרה של הדיון הזה היא לא להתלונן, בוודאי לא על המעצבים שעובדים בלחץ ובתנאים לא פשוטים - אלא לחשוב איך - והאם - ניתן לשפר את העבודה המשותפת על התוצר המוגמר. סתם מחשבה ודוגמא: נניח שהמאייר יצר כמה גרסאות לאותו איור (פלטות צבעים שונות למשל) - אם כולן יהיו זמינות למעצב, זה עשוי להרחיב את יכולת התמרון שלו. אבל זה עשוי לדרוש יותר שיתוף פעולה וקשר ביניהם.
לגבי מעקב אחר העמודים המעוצבים המוכנים - אני מניח שיש שיבושים שרק המאייר יכול לעלות עליהם - בעיקר חיתוכים למיניהם. אפילו פאשלות קטנות שלו עצמו. בעולם אידאלי אולי צריך להיות איזה ממשק שמאפשר למאייר "עוד הצצה אחרונה". מובן שזה לא אפשרי בכל לו"ז ושהכל תיאורטי למדי.
צריך רק לזכור שבמשוואה הזאת יש גם גורם נוסף - העורכים (לא הגרפיים) של המדורים, כפי שציינתי בסיפור שפתח את הדיון.
גיא גרניט: בעקבות הדיון הזה קיבלתי מייל ממאייר (הפרטים שמורים במערכת הג'ימייל) שהוכיח לי עד כמה הסיפור שכתבתי לא הזוי ושיש לו אחיזה במציאות. במכתבו התאפשרה לי הצצה לשני מקרים מתועדים שממחישים היטב את הסיטואציה (גם זה שמור, אבל אני יכול להעיד שאלו דוגמאות טובות ומוחשיות).
ההתכתבות איתו גרמה לי להבין מה הסיטואציות בהן סביר יותר שזה יקרה:
בנוסף ל"עיתונים קיקיוניים" ששחר דיבר עליהם, אפשר להכניס לרשימת "ההתערבויות הפוטנציאליות" גם איור שמופץ בסינדיקציה. נניח שמאייר מסוים אייר כתבה למקומון מסוים, ובהמשך מערכת המקומונים הארצית מחליטה להפיץ את זה למקומונים נוספים בערים אחרות - כאן כבר לא מדובר על קשר של מעצב-מאייר בלבד, אלא על כמה וכמה מעצבים נוספים שעשויים לעמד מחדש את הכתבה ולערוך את האיור מבלי להיות בקשר עם יוצרו.
מוספים מסחריים של עיתונים - בהנחה שיש ביניהם כאלה שגם מזמינים איורים - נדמה לי שזה אזור שמועד יותר לפורענות.
והכי גרוע - הדוגמא שכנראה הכי מרגיזה - שינוי פלטת צבעים ורקע של איור לצורך התאמה למיתוג חברה מסחרית שעבורה מופק המוסף המסחרי (ראיתי את זה במו עיני, למרות שאני יכול להעיד שכוחו של האיור נשאר כמעט כשהיה).
בכל המקרים איש לא ביקש ממנו רשות לשינוי. גם לא על הפיכת איור שער ל"תמונת ראי" (במסגרת הסינדיקציה).
זה בניגוד לסיטואציות שבהן לא סביר שיקרה משהו - נניח כאשר אתה מאייר בקביעות טור שבועי של אותו כותב. עימוד קבוע. גודל קבוע. מה כבר יכול לקרות לאיור?
דולה יבנה: קרה גם קרה.
במוסף שבו עבדתי בקביעות, של יומון כלשהו בעל תפוצה ארצית (נו, באמת) נקשרה כנראה המעצבת החביבה באופן יוצא דופן לראשים של הדמויות שלי והחליטה שאחד לכל גוף זה פשוט לא מספיק וראוי הרבה יותר לשכפל אותם אין ספור פעמים ולדפוק אותם בכל פינה אפשרית, לתפארת מדינת ישראל.
בהזדמנות אחרת היא צילצלה אלי על מנת שאעשה כמה שינויים טכניים באיור וגם תרמה את דעתה ש"האיור נראה 'לא מכאן' מכיוון שהצבעוניות שלו היא קצת עכורה ואפילו עגמומית וכדאי לעשות משהו אחר לגמרי".
האמת היא שעכשיו שאני מקלידה את זה עולה בדעתי שהבעת דעה כזו היא לגיטימית לגמרי ובעצם רוב הזמן היה לי מזל גדול עם זה שלא התערבו לי בתהליכי העבודה.
אבל מאחורי הזוועה שבעשיית פרעות-קישינייב באיורים עצמם, אני עדיין עומדת.
16/6/2008
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה