מסורות איור בעיתונים

אני מניח שגם אם לא אסביר, אתם תדעו למה הכוונה. דברים שהשתרשו, סגנונות שהתקבעו, צמדי כותבים-מאיירים, דפוס עיצוב שערים, פתיחי מדורים, עיטורים, סדרות איורים, אירוח מאיירים וכו' וכו'

  

ה"ניו יורקר" הוא כמובן אחת הדוגמאות הבולטות למסורות כאלה. ואחת המסורות שלו אוזכרה השבוע ב"כלכליסט":

    

"ב-1925 צייר רי ארווין, העורך האמנותי הראשון של מגזין הניו-יורקר, ג'נטלמן מחוייט שמביט על פרפר דרך מונוקל. הציור התפרסם בגיליון הראשון של הניו-יורקר באותה השנה, והג'נטלמן, שזכה לשם יוסטס טילי, הפך לגיבור סדרת סיפורים שנכתבה עבור המגזין. מאז הפך טילי ללוגו הרשמי של הניו-יורקר, והחל מ-1994 המגזין הזמין אמנים אחרים - ובהם ציירי הקומיקס ארט שפיגלמן וכריס וייר, ליצור גרסאות משלהם לחובב הפרפרים העתיק.

       

  

  

  

ב-2008 אפילו הניו-יורקר שמע על כל תוכן הגולשים הזה שכולם מדברים עליו, והחל בתחרות ציורי גולשים לקמע העתיק. את הזוכים בתחרות אפשר למצוא עד היום במצגת מעולה בפליקר, והשנה התחרות נפתחה מחדש. עד 15 בינואר יכול כל גולש לשלוח את היוסטס שלו. היוסטסים המוצלחים ביותר יופיעו במצגת מקוונת באתר הניו-יורקר. פרס כספי אין, אבל גם תהילה היא משהו". 

  

http://www.calcalist.co.il/internet/articles/0,7340,L-3178444,00.html

     

  

רחל סטולרו-חיים: נתקלתי בפוסט הזה היום, ונראה לי מתאים לשרשר כאן: ראיון עם גיל ג'יבלי, מאייר הבית של "גלובס"

        

http://itsikalfon.wordpress.com/2008/12/29/26/

  

איור: גיל ג'יבלי

  

31/12/2008