שאלת מקומם של המאיירים בתרבות שלנו

בעקבות מותה של אורה איל. דברים יפים, חשובים ונכונים שכותבת אריאנה מלמד ב-ynet:
  
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4037234,00.html
   
אורית עריף: כתבה יפה אריאנה מלמד. מה שמדהים הוא שבסוף המאמר, בו התייחסה לכמה עניינים נוספים, הצמידו עורכי ווינט את התגיות - "אפיפיור" ו"רון קאופמן" בלבד וכך מוכחת נורא מהר הטענה שטוענת מלמד בכותרת המשנה של מאמרה: "מעשה במאיירת נשכחת" הזיכרון הקולקטיבי שלנו, המושתת גוגל, לא יטרח לזכור את אורה אייל.
    
  
שחר קובר: אכן כתבה יפה אבל קשה לי להאמין שאורה איל תשכח או תעלם ממדפי ספרי הילדים. אתמול ראיתי פיג'מה לילדים עם מעשה בחמישה בלונים. יש גם (כך שמעתי) אפליקציית אייפון לסיפור הזה, עם איוריה כמובן. האיורים שלה מזמן הפכו לנכס צאן ברזל וימשיכו לחיות עוד שנים רבות ככל הנראה. אני משוכנע שכבר עכשיו יש שלל יזמים עתידיים ששמו סטופר לעוד שבעים שנה, כשזכויות היוצרים של איוריה יהפכו לנכס הכלל ויעשו איתם שלל להטוטים.
       
     

  

ספר הילדים האחרון שאיירה אורה איל:

http://www.eyoor.co.il/2011/08/blog-post_31.html  

    

  

9/3/2011