השוואה בין סטודנטים לאיור בשנקר ל'קבוצה הטרוגנית' - ייצוגי עיר העתיד

   
לא ציינתי בכותרת, אבל לדעתי זה כנראה הפוסט החשוב ביותר שפורסם בבלוג. מייד אסביר (ואז אחזור לנושא שבכותרת). אפשר אפילו לומר שהפוסט הנוכחי הוא בעצם אחת הסיבות לכך שפתחתי בלוג..
         
כמעט עשר שנים חלפו מאז התחלתי 'להתעניין' באיור ישראלי. אם הייתי מנסה לשחזר את הרגע, אני חושב שזה התחיל כשהכרתי את לירן  והבנתי שהוא חושב ללמוד איור ולהיות מאייר, ורציתי להיות בטוח שזה "מקצוע רציני", לימודים רציניים, שיש בכלל "תחום" כזה. ואכן, במבט לאחור, "תחום האיור" בישראל 2002 היה קטן וצנוע יחסית, למשל מבחינת אירועים, אני זוכר בעיקר את ה"פסטיויטל".. (היו כמובן עוד אירועים, אבל מעטים בהשוואה להיום). ההתפתחות של האיור בארץ ב-10 השנים האחרונות (שאחריה אני עוקב בהנאה רבה) בהחלט הוכיחה לי את "רצינות" האיור המקומי, גם כמקצוע.
   
 

נחקר בקבוצה הטרוגנית. בן 23

 
 
כפי שאולי ידוע לכם, אני לא למדתי איור, למדתי גיאוגרפיה וסוציולוגיה - אך בעקבות החשיפה לאיור, גם דרך מבט-מהצד על הלימודים בשנקר* והתעניינות שתמיד היתה לי בעיצוב, דגדג לי מאד לשלב בלימודים שלי עיצוב ואיור. פה ושם נעזרתי בלירן בשרטוטים ובהמחשות עבור עבודות שכתבתי. וזה טוב ויפה, אבל אז, בסמסטר ב' שנה ג' (2007), הגיעה ההזדמנות לדבר האמיתי - לחבר בין ה"התעניינות האיורית" ללימודים באוניברסיטה, ו"לחקור איור".
   
בקורס "עיר העתיד" בחוג לגיאוגרפיה באונ' ת"א התבקשנו לבחור מדיום ולנתח את ייצוגי עיר העתיד של נחקרים בהקשר לאותו מדיום. 'ייצוגי עיר' הוא מונח ששייך לתחום ה'גיאוגרפיה הקוגיניטיבית' (מוסבר בעבודה). בחרתי במדיום האיור - בין היתר כי המרצה דיבר על 'ציורים', בכלליות, ובעבודה התייחסתי גם להבדל איור-ציור. והנחקרים? יכולתי להעביר שאלון לגבי איורים קיימים, אבל לא פחות משדגדג לי לחקור איור, מאד רציתי לראות איך זה כשמאיירים רעיון מסוים שאתה מציג (בלי להיות מעצב/עורך בעיתון) - אז ביקשתי מכמה מחבריו של לירן לספסל הלימודים (במסלול איור בשנקר) להשתתף במחקר ולצייר במשך מספר דקות "עיר עתידית בעוד 100 שנה והאופן בו היא פועלת ומתקיימת".
   
 

נחקר בקבוצת הסטודנטים לאיור, בן 23

   

במשימה השתתפו 5 סטודנטים לאיור בשנקר (תודה יוני, נועה, אלי ואורנה!) בהשוואה ל-7 נחקרים נוספים מ"הקהל הרחב" (=קבוצה הטרוגנית, שאחד מהם, אגב, התברר כבעל כשרון ציור שלא נופל מהשנקריסטים). הרעיון היה להשוות עד כמה ה'עושר הייצוגי' - כלומר רמת הפירוט - של המאיירים משנקר רחב בהשוואה ל"קבוצה ההטרוגנית", ולהבין האם ההבדל נובע מטכניקה טובה יותר של איור והמחשה או מסיבות אחרות.
 
עד כאן ההקדמה. להלן הטקסט והמצגות. אגיד רק שדי השקעתי בהגדרת תחום/האיור (עמ' 3-5) ואני חושב שהגעתי להגדרה כללית שעשויה אולי להיות טובה גם בהקשרים נוספים + ליקוט נספחים (עמ' 5-6 והמצגת השנייה והרביעית).
   
קריאה מהנה ואשמח לתגובות!
       

השוואת ייצוגי 'עיר העתיד' בין קבוצת סטודנטים לאיור לקבוצה הטרוגנית
 
עבודה בקורס "עיר העתיד - ייצוגים של נוף עירוני עתידני"

         

לטקסט המלא בפורמט word - לחצו כאן     (ארוך - אבל יש 5 'הצעות-הגשה' ידידותיות. יחסית)

   

Open publication 

     

נספחים לעמ' 4-6

Open publication 

       

ציורי הנחקרים משתי הקבוצות

Open publication

     
    

דוגמאות ל'עיר העתיד' באיור (לא חלק מהעבודה,
רק להציג למרצה ולכיתה את המדיום שבחרתי)

Open publication 

   

קורס בהנחיית ד"ר אמיר פורת, אוניברסיטת תל אביב
סילבוס הקורס - word

   
אחרי שהצצתם בעבודה, בטבלאות וכו' בטח שאלתם את עצמכם למה השקעתי ככה, ולמה כל-כך מפורט (עבודה רגילה, לא סמינריון). אני מניח שהיו שתי סיבות - אחרי כמה שנים של היכרות עם האיור הישראלי, מה שיש בו וגם מה שחסר, השתעשעתי ביני לבין עצמי עם המונח "מחקר איורי", שקצת התאהבתי בו (בכל זאת, התעסקות איורית רצינית למי שהוא לא-מאייר..), ונדמה לי שזה גם *משהו שעדיין קצת חסר בלימודי איור בבתי הספר לעיצוב.
 
הסיבה השנייה היא שלמרות "המסגרת האקדמית", היה כאן חופש פעולה יחסי בשיטות המחקר והניתוח ורציתי לבדוק ולנסות דברים, והזדמנות להתנסות ולהבין עם עצמי מה זה אומר, מחקר איורי, ואילו בדיקות רלבנטיות עבורו (כמובן שיתכנו שיטות והגדרות רבות נוספות ל"חקר איור", מתאימות יותר או פחות לבתי"ס לעיצוב).
 
כל הזכויות על האיורים במצגות שמורות ליוצריהם ולבעלי הזכויות החוקיים. האיורים מופיעים למטרות אקדמיות, לימוד והמחשה
    

מיוחד: גיליון הילדים של "הכיוון מזרח" + ראיון עם תמר הוכשטטר

 
סיפור מתוך הגיליון עלה ל"מדף" + ראיון עם המאיירת תמר הוכשטטר, אחת מארבעה עורכי הגיליון
 

עטיפת הגיליון. אסף בן ארוש

 
 
החודש ראה אור גיליון ילדים מיוחד של כתב-העת "הכיוון מזרח", בשיתוף "הפנקס". כמשתמע משמו, "הכיוון מזרח" עוסק בזהות מזרחית בישראל. זו הפעם הראשונה בה מנסים יוצריו לפנות לילדים ולייצג אותם, תוך ניסיון לבטא "ילדים שקולם אינו נשמע בזרם המרכזי של ספרות הילדים בארץ".
 
זהו אוסף טקסטים ואיורים שעוסקים במציאות העכשווית של מגוון ילדים בישראל (וגם מחוץ לה), תוך, אולי, הרחבה של מושג הזהות ה"מזרחית", לכל אלה הנמצאים בשולי החברה, בקבוצות מיעוט, או משתייכים לקבוצות אתניות מסורתיות בעלי חוויה ילדית ייחודית.
 
לאחר שקראתי את הגיליון, והתעמקתי בעבודותיהם של 12 המאיירים, אני מוכרח לציין שנהניתי מאד. נכון, לא פעם החומרים המוצגים שם אינם "קלים לעיכול", סיטואציות מורכבות .. אך עם ההתקדמות בקריאה, הבחנתי בייחודיות וברלבנטיות של המקבץ הזה. וגם בחשיבותו. בין אם הקהל הוא ילדים או מבוגרים, נקודת המבט של הילד המספר מביאה לחיבור והזדהות.
 
   
הסיפור "היום הנפלא של בנזי" / מיכל גלעד - עלה ל"מדף" של בלוג איור
 
 
לחצו כאן לכניסה ל"מדף" של הבלוג (או ב"מדף" עצמו למעלה)

הספר שכתבה ואיירה מיכל גלעד הוא למעשה פרויקט הגמר שלה בבצלאל 2003. וקצת עצוב שהוא עדיין לגמרי רלבנטי היום. מתואר שם אחר-צהריים אחד בחיים של בנזי, בן למהגרי עבודה שנולד וחי בתל אביב. אבא שלו גורש בחזרה לפיליפינים והוא מתגעגע אליו ומוצא דרך מקורית לפגוש אותו שוב. באותה הזדמנות הוא זוכה להכיר לראשונה את הפיליפינים. הספר נכתב בעזרתה האדיבה של משפחה פיליפינית, אמה אלפרד ואלווין בנזי בנם הקטן, שעל שמו נקרא גיבור הסיפור, שהכניסו את מיכל לחייהם לתקופה של מספר חודשים.
 

איור: מיכל גלעד. "היום הנפלא של בנזי"

   
ראיון עם תמר הוכשטטר מ"הפנקס" שהשתתפה בעריכת "הכיוון מזרח" לילדים

תמר הוכשטטר, עורכת שותפה ב"הפנקס" ומאיירת בוגרת בצלאל, הוזמנה עם שותפה לעריכת "הפנקס", יותם שווימר, להשתתף בעריכת הגיליון, יחד עם עורכי "הכיוון מזרח" עמרי הרצוג ובת-שחר גורמזאנו. בחרתי לראיין את תמר כאחת מארבעת העורכים, שיש לה גם נקודת מבט של מאיירת, כדי לדון מעט באיורים שנבחרו להופיע בגיליון:
   

(1) כיצד היית מגדירה את המכנה המשותף (או המכנים המשותפים) של האיורים השונים בגיליון? ומה בעצם מייחד איור חברתי הפונה לילדים, אם אפשר לאפיין אותו?  למשל, אולי, אילו דגשים ניתנו למאיירים?
   
תמר: "איור חברתי, הממ.. אני אוהבת את ההגדרה הזו למרות שלא חשבתי עליה עד כה. הגיליון נבנה מתוך היוצרים והיצירות ולא מתוך אג'נדה ויזואלית מוגדרת מראש. כמו בטקסטים, גם באיורים, חשוב היה לנו המגוון, המקוריות וההליכה בשוליים המעניינים והצבעוניים של החברה. אם אנסה להיות ספרותית יותר אומר שאיור הנובע מטקסטים שהאג'נדה שלהם דמוקרטית ופלורליסטית יכול להיות יותר עצמאי ועדיין לחיות בשלום לצד הטקסט. למשל האיור הגרוטסקי משהו של דולה יבנה חי היטב, לדעתי, לצד הסיפור של עמית ויסברגר, שאין בו טיפה של הטפת מוסר או פוליטקלי קורקטיות. טקסט שמאפשר דיבור פתוח וישיר על דמויות שנמצאות לרוב בשולי התרבות מאפשר גם איור שנמצא לרוב בשולי התרבות. איור כזה בורח ממה שנכון, נוח או קל".


(2) הגיליון מגוון גם מבחינת פורמט. ישנם סיפורים עם איור בודד (כמו "אדום וכחול", "נמר החורף") ולצידם סיפורים עם מספר איורים (קומיקס או רצף אחר), ואני מבין שחלק מהצמד סיפור-איור היו מוכנים ונבחרו על-ידכם לפרסום בגיליון.  האם תוכלי לספר קצת על שידוכים שעשיתם בין סיפור/כותב ומאייר ועל החשיבה שבתהליך?
     
"כל יצירה דרשה התייחסות שונה. אכן היו יצירות שהגיעו כבר מבושלות כמו "אבא שלי שוטר הגירה" שיצר זאב אנגלמאייר, או הקומיקס של מיכל גלעד על יום בחייו של ילד פיליפיני בדרום תל אביב.
 
במקרה של הקומיקס של קרן כץ ויובל בן-עמי, פניתי קודם לקרן, כי העבודות שלה נהדרות בעיניי ותמיד מספרות סיפור מפתיע. היא זו שהציעה להעזר ביובל והעבודה התבססה על דיאלוג בינהם.
   
במקרים אחרים, הטקסט בא קודם וניסינו לשדך לו מאייר שיבין את רוח הדברים אך גם ינשוב לכיוונים משלו. כך, בסיפור של ענבל מלכה "אדום וכחול", אחד הסיפורים הקשים לעיכול והחזקים ביותר בגיליון, פנינו לעומר הופמן, שתהליך העבודה נוכח מאוד באיור שלו. הופמן יצר איור חזק לא פחות מהטקסט המשתרע על שני עמודים ומציג את הרגע הדרמטי ביותר בסיפור. במקרה זה לא היה צורך ביותר מאיור אחד, כי גם הסיפור עצמו מסופר ונקרא בנשימה אחת. בסיפור שאיירתי על כונפוסה הנוראה האיורים והאגדה כבר היו אבל את העיבוד הטקסטואלי עשיתי לכבוד הגיליון".

איור: מיכל גלעד. "היום הנפלא של בנזי"

  
(3) איך, בעצם, מביאים לידי ביטוי תוכן חברתי באיור לילדים, ולפי אילו קריטריונים ניתן להעריך מה (ואיך) ילדים יבינו ומה מתאים או לא מתאים עבורם?

"זו שאלה שאפשר לענות עליה בכל תחום של תרבות ילדים והיא אכן נשאלת לא מעט, בעיקר מתוך הפחד, אני חושבת, לפגוע בילדים, לכוון גבוה או נמוך מדי. אני מניחה שניתן למצוא קריטריונים כלשהם שעל-פיהם ניתן לשפוט מה ואיך ילדים יבינו, אבל כיוון שמדובר באמנות ובילדים (שלמרבה ההפתעה מגוונים כמעט כמו חבריהם המבוגרים) זה ייתן תשובות חלקיות בלבד. לילדים יש עיניים והם רואים מה קורה מסביב. למרבה האכזבה המציאות הזו לא משתקפת כמעט באמנות המוגשת להם וזה יוצר האחדה ודלות מסוימת. לקורא שאומר עכשיו "מה הם צריכים את זה? הם בכל מקרה ייחשפו לכל העוולות והקשיים כשייגדלו", אגיד שיכולתה של הספרות הוא להכין אותנו ואפילו לסקרן אותנו לקראת מה שמחכה לנו שם בחוץ ולא רק להסתיר לנו עד שאין עוד ברירה. אני מקווה שהגיליון הזה מוכיח שעיסוק בשאלות חברתיות ודמויות שוליים יכול להכניס עניין והרפתקה לספרות ילדים".


(4) כמי שבקיאה בעולם תרבות הילדים, אונליין ואופליין, הייתי שמח לשמוע מה דעתך על עתיד המגזינים לילדים באופן כללי, וגם מגזיני איכות-התמחות באופן ספציפי (עיניים, גלילאו צעיר, טבע הדברים) - והאם יש מקום לכתב-עת קבוע לילדים עם דגש חברתי. משהו כזה אולי קיים כבר היום במגזר הדתי? 
      
"אני חושבת שיש המון הנאה וחן בעיתונים לילדים, גם בתקופה הדיגיטלית. מגזינים טובים, כדוגמת "עיניים" המשובח, ישרדו, אני מאמינה, גם בעתיד, וגם אם יעברו לפורמט אחר כדוגמת "טימבוקטו" - המגזין האיטלקי על האייפד. יחד עם זאת, בדומה לרוב התחומים בתרבות הילדים, יש יותר מדי מגזינים סתמיים שפונים למכנה משותף נמוך בתכנים ובעיקר דלים מאוד ויזואלית. בנוף הזה בהחלט קיים מקום ואולי אף צורך במגזין חברתי איכותי בתכניו ובעיצובו. אחד היתרונות של מגזין על פני ספר הוא האפשרות לתת לילדים להתבטא מעל דפי הגיליונות, ובעידן הכתיבה-קריאה הנוכחי, שלכל בן נוער יש בלוג וילדים לומדים שנינות ב-140 תווים, אני חושבת שזה יתרון משמח, בטח ובטח למגזין חברתי שיעסוק בחיים האמיתיים של ילדים".
   

מידע נוסף על הגיליון באתר "הפנקס":
http://ha-pinkas.co.il/?page_id=8118
   
עלות גיליון 30 ש"ח
לפרטים ולרכישת גיליון:   gorminkel@gmail.com
     

איור החודש, מאייר/ת החודש - מרץ 2012

     

איור: ראובן דטנר. לחצו על האיור להגדלה

 
   
את מאיירת החודש, עיינה ניסן, אתם יכולים לראות בפינה הימנית של הבלוג. וכאן למעלה מופיע איור החודש של ראובן דטנר
        
     
- כניסה לאינדקס - http://bit.ly/meayrim

- עמוד הפייסבוק של האינדקס - המקום להתעדכן במאיירים החדשים שמתווספים, באיור החודש ועוד:
http://www.facebook.com/meayrim

- גלריה שמרכזת את "איורי החודש" הקודמים:
http://www.flickr.com/photos/meayrim/galleries

ברכות!

איור בטכניקה לא שגרתית #50

     

 

לא יכולתי להתעלם, כמובן, מהדברים הנהדרים של אורן סומך שעלו בפייסבוק:
 
http://www.facebook.com/media/set/?set=a.10150479903291173.370498.599461172&type=1
    

קרקס ברישומים והדפסים - תערוכה חדשה במוזיאון ישראל

   

רישום של אלכסנדר קלדר

 
אלכסנדר קלדר, טולוז לוטרק, פיקאסו, אביבה אורי
   
http://www.imj.org.il/exhibitions/presentation/exhibit-he.asp?id=807
    

נקודת מגוז - לימודי רישום וציור קלאסי אקדמי

       

 
 
http://nekudatmagoz.com
 
ויש גם פייסבוק:
http://www.facebook.com/nekudatmagoz
   

סקיצות לתלבושות להצגת ילדים - תיאטרון המדיטק, חולון

http://www.facebook.com/media/set/?set=a.340941979258986.87912.157647784255074&type=3

[מהעולם] ארה"ב: המשפטים יצולמו, והמאיירים חוששים לפרנסתם

     

מייקל ג'קסון במהלך משפט בקליפורניה, 2005

 
דיווח סוכנות AP ב"הארץ":
 
http://www.haaretz.co.il/news/world/1.1628979

 
ולנו יש את שלומית סאור ("ידיעות אחרונות", איור החודש של האינדקס)
 
http://www.flickr.com/photos/shlomitsauer
    מתמחה, התמחות, ייעודי

[מהעולם] כש-Moleskine ו-LEGO משתפות פעולה

 
איך זה משפיע על השרבוטים במחברת?
   
http://www.xnet.co.il/articles/0,14538,L-'3092892',00.html
   

רישום, ציור ושרבוט אורבני

    

ושוב "חדש בעמודה הימנית"':

      

עדכונים אחרונים בקבוצת הדיון של "שרבטנים אורבנים" בפליקר, שעוסקת ברישום, ציור ושרבוט אורבני גם בהקשרים שמעבר לשרבוט בשטח + היבטים רחבים ואמנותיים יחסית

   

נחשפו איורים המתעדים את ההשמדה באושוויץ

     

מאייר: לא ידוע. לחצו על התמונה להגדלה

   
כתבה וגלריית תמונות באתר "הארץ":
http://www.haaretz.co.il/news/education/1.1620852
שואה
   
מארכיון הבלוג: איורים ממשפט אייכמן בישראל
http://www.eyoor.co.il/2011/08/blog-post_29.html

 

שנתיים לפנזין הירושלמי "אף " - גיליון 25 - "עבודת יד"

         

      
לדפדף ניתן כאן:
http://issuu.com/af-magazine/docs/handmade2/32
 
(יש ראיון עם יואב לביא!)
   
והאתר כאן:
http://afknows.com
    

חתולים!

     

   
 
בזמן האחרון התאהבתי.. תקוה קוראים לה.. החתולה מ"הדרך של גליה" / רונית רוקאס שאייר דיויד הול  (בצבעי מים!)
       
   

איור: דיויד הול

   
וזה מוריס (מור מור) ואייל ריכטר ("שיחות עם"):
   
http://mormortalk.tumblr.com
   
 

         
ורק כדי להשלים את הסקירה שהתחלתי בפוסט החתולים הראשון: רפי וספגטי - הצמד הנכבד והמכובד מהטור "רישומון" של אילנה זפרן (שאין כמוה בכל הקשור לאיור חתולים..)
   
http://www.facebook.com/pages/%D7%A8%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%9F/160127734005099?sk=app_23744633048
     
 

קטע מתוך רישומון. הטור המלא בפייסבוק של רישומון ובאתר של אילנה זפרן

שבת שרבוט בנווה צדק

     

הגלידרייה אניטה, נווה צדק. איור: אבי כ"ץ

 
בשבת הקרובה, 7/1, השרבטנים האורבניים נפגשים ב-11:00 ברחבת סוזן דלל בנווה צדק, לשלוש שעות של שרבוט אורבני בין בתי השכונה ההיסטוריים והמשופצים, חצרותיה, המסעדות ובתי הקפה. גם במקרה של גשם. פרטים בעמוד האירוע בפייסבוק
  

מאיירים מאיירים מאיירים

       

איור: עידו הירשברג. לחצו על האיור להגדלה

 
 
לפני כמה שבועות עלה לי רעיון לעשות ספיישל של מאיירים שמאיירים מאיירים. התחלתי לאסוף דוגמאות, אבל לא היה לי משהו משמעותי להגיד לגבי זה. עד שנתקלתי אתמול בפוסט "אנשים מכוערים - חלק ב'" בבלוג של עידו הירשברג שהאיור כאן למעלה נלקח מתוכו ומציג את המאיירת נועה ליברמן-פלשקס (לא לדאוג, כל אחד מהתיאורים הכתובים נכתב על-ידי המצויר עצמו. רעיון מעניין היה להירשברג להציג כך את חבריו, בהתאם לפגמים שתיארו. יתכן שיש שם עוד מאיירים שאני לא מזהה)
     
בעקבות ההיתקלות, בחרתי להציג 2 קצוות של הנושא: עידו-נועה הוא הקצה האחד. וכאן למטה הקצה השני - הציור המקסים ששירז פומן העניקה למאייר לירן רביב ביום הולדתו (מזכיר קצת את הפוסט "כשהיינו ילדים")
       

איור: שירז פומן. לחצו על האיור להגדלה

     

ובכיוון ההפוך - לאחרונה לירן צייר את שירז:
 

איור: לירן רביב

 
יש מאיירים עם מזל (ואולי אני סתם מקנא) שזוכים לכך שמציירים אותם הרבה. ניר גולן הוא אחד כזה. באלבום תמונות הפרופיל בפייסבוק שלו יש לא מעט "חברים מציירים ניר" כפי שהוא קורא לזה:
 
http://www.facebook.com/media/set/?set=a.495761107537.288128.665697537&type=3
     
 

איור: לילך שמילוביץ

 

איור: יפעה מיטלמן

           

ואסיים עם הרישום שבעצם העלה את הרעיון לפוסט הזה. דוד פולונסקי משרבט את קובי פרנקו במהלך הרצאה (מהפייסבוק של האחרון). אבל אז נזכרתי שפרנקו הוא מעצב ולא מאייר

     

  

לחצו על התמונה להגדלה

    

הפלא שהמתין 48 שנים

       

הפרדת הצבעים שעשה שמואל כץ לקראת הדפסה

 
 
ספר הילדים "סביבון הפלאים" הוא אוצר מופלא שנמצא במקרה באחת הכונניות הגדושות במשרדי הוצאת הספרים מ' מזרחי. הספר נכתב בידי בנימין טנא ואויר על-ידי שמואל כץ והועבר להוצאה ב-1963 אך לא ראה אור בזמנו. בחודש שעבר הוא הודפס, לאחר תהליך עריכה והפקה, כחלק מחידוש פעילות ההוצאה הוותיקה. בכתבה שמתפרסמת היום ב"הארץ" ניתן לראות את הפרדת הצבעים שעשה כץ בשיטה שהיתה נהוגה בזמנו וכן סקיצות לאיורים ולעימוד הספר
 
http://www.haaretz.co.il/gallery/literature/1.1602773
   

בסוף עוד יתנו קרדיטים לכולם!

   

 סקיצה לדודל חג ההודיה 2011
http://www.google.com/doodles/thanksgiving-2011

לפני חודש דיווחתי כאן על גרסה עברית לאתר Google Doodles, ארכיון הדודלים שמופיעים מעת לעת במקום הלוגו של גוגל. היום החלטתי לבדוק מה התחדש שם, ונראה שהאתר העברי לא קיים יותר (לא הפסד גדול, לאור שגיאות התרגום וכו'), אבל יש אתר דודלים עולמי חדש! עם אפשרות חיפוש, חלוקה לפי שנים, מדינות בהן הופיע הדודל, ובעיקר מידע מורחב על דודלים נבחרים (נקווה שבעתיד יהיה מידע על כולם)
     
הפורמט לא אחיד עדיין, אולי הם מנסים ליצור סוג של בלוג. לעיתים (וזו התקדמות, בהחלט) מופיע שם הכותב, שהוא או המאייר/המעצב עצמו או אחד החברים בקבוצה שעיצבה את הלוגו, ולעיתים מופיע טקסט כללי שלא ברור מי עומד מאחוריו, אבל מה שהכי נחמד זה שפה ושם מתואר תהליך העבודה על ה-Doodle כולל סקיצות! (אה, כן, ואפשר להמשיך להשתעשע ולשחק בדודלים האינטראקטיביים שבארכיון) (+חנות למגוון מוצרים שעליהם מוטבעים הדודלים)
   
http://www.google.com/doodles
       
   

סקיצה לדודל יום ההולדת ה-176 של מארק טוויין. לחצו על התמונה להגדלה
http://www.google.com/doodles/mark-twains-176th-birthday

     
 

סקיצה לדודל 60 שנה לפרסום הראשון של סטניסלב לם. לחצו להגדלה
http://www.google.com/doodles/60th-anniversary-of-stanislaw-lems-first-publication

   

דודל נהדר שהופיע בגוגל רוסיה באפריל:

http://www.google.com/doodles/120th-of-birthday-of-sergey-prokofiev

     
   

איור: Sophia Foster-Dimino

     

איזה כיף לבת של מאיה שלייפר!

 

לחצו על התמונה להגדלה

   
     
שאמא שלה משאירה לה כאלה פתקים יפים
 
(למרות שאין על ציורי החתולים בפתקים של אמא שלי!)
   
טוב, האמת שאין לי מושג מה כתוב שם. אבל נחמד לנסות לנחש (..ואת זוכרת שבשום מקרה, בשום מצב, אף פעם, את לא פותחת את הדלת למי שדופק ואומר שהוא שכן שלנו!!)
 
עוד 10 פתקים מאוירים בפליקר של מאיה:
http://www.flickr.com/photos/myura/sets/72157628427629319
   
 
אזכור קודם של מאיה בבלוג:
http://www.eyoor.co.il/2011/08/1_09.html

איור במקום שאתה לא ממש מצפה למצוא אותו #94

 

לחצו על התמונה להגדלה

   
היו כאן כפכפים והיתה סוליית נעלי ספורט אבל סוף סוף יש משהו שאפשר לצאת איתו בערב. מהפייסבוק של מריאן בו, סטודנטית בשנקר
    

מסתכלים סביב

 

איור: רותם לניר, פליקר. לחצו על התמונה להגדלה

   
 
על פעילותה המפתיעה והנהדרת של קבוצת השרבטנים האורבנים הישראלים בוודאי שמעתם:
http://www.eyoor.co.il/2011/10/blog-post_7712.html
   
בנוסף לבלוג, יש קבוצה בפליקר בה מרוכזים השרבוטים שיצרו כל השרבטנים (גם דברים שלא עלו לבלוג). הפליקר הוא למעשה גם שלב ראשון לשרבטן מתחיל בטרם הוא מצורף לבלוג.
 
לאור התלהבותי מחובבי השרבוט העירוני ופועלם, התחלתי להשתתף בקבוצת הדיון שלהם, ולרכז שם דוגמאות מעניינות לרישום, ציור ושרבוט אורבני (כמו האיור הזה של רותם לניר). בתקווה שאולי יגיעו גם דיונים מעמיקים. אתם מוזמנים להצטרף!
   
http://www.flickr.com/groups/1742886@N24/discuss/