פרויקט גמר באמנות של תלמידת בית ספר תיכון

יעל שווימר שמה, והיא לומדת במגמת האמנות בתיכון הראל במבשרת ציון. הפרויקט שלה הוא איור מחדש לספר "הבית של יעל" של מרים רות (ראוי לציין שבפתח הספר היא מאזכרת גם את המאיירת המקורית, אורה איל ז"ל, ויש קצת רפרנס לאיל בחלק מהאיורים החדשים). צילמתי עמודים נבחרים מהספר. להלן . בוגר ואיכותי מאד, לדעתי. מה דעתכם?

  

[לחצו על התמונות להגדלה]

   

השוואה בין סטודנטים לאיור בשנקר ל'קבוצה הטרוגנית' - ייצוגי עיר העתיד

   
לא ציינתי בכותרת, אבל לדעתי זה כנראה הפוסט החשוב ביותר שפורסם בבלוג. מייד אסביר (ואז אחזור לנושא שבכותרת). אפשר אפילו לומר שהפוסט הנוכחי הוא בעצם אחת הסיבות לכך שפתחתי בלוג..
         
כמעט עשר שנים חלפו מאז התחלתי 'להתעניין' באיור ישראלי. אם הייתי מנסה לשחזר את הרגע, אני חושב שזה התחיל כשהכרתי את לירן  והבנתי שהוא חושב ללמוד איור ולהיות מאייר, ורציתי להיות בטוח שזה "מקצוע רציני", לימודים רציניים, שיש בכלל "תחום" כזה. ואכן, במבט לאחור, "תחום האיור" בישראל 2002 היה קטן וצנוע יחסית, למשל מבחינת אירועים, אני זוכר בעיקר את ה"פסטיויטל".. (היו כמובן עוד אירועים, אבל מעטים בהשוואה להיום). ההתפתחות של האיור בארץ ב-10 השנים האחרונות (שאחריה אני עוקב בהנאה רבה) בהחלט הוכיחה לי את "רצינות" האיור המקומי, גם כמקצוע.
   
 

נחקר בקבוצה הטרוגנית. בן 23

 
 
כפי שאולי ידוע לכם, אני לא למדתי איור, למדתי גיאוגרפיה וסוציולוגיה - אך בעקבות החשיפה לאיור, גם דרך מבט-מהצד על הלימודים בשנקר* והתעניינות שתמיד היתה לי בעיצוב, דגדג לי מאד לשלב בלימודים שלי עיצוב ואיור. פה ושם נעזרתי בלירן בשרטוטים ובהמחשות עבור עבודות שכתבתי. וזה טוב ויפה, אבל אז, בסמסטר ב' שנה ג' (2007), הגיעה ההזדמנות לדבר האמיתי - לחבר בין ה"התעניינות האיורית" ללימודים באוניברסיטה, ו"לחקור איור".
   
בקורס "עיר העתיד" בחוג לגיאוגרפיה באונ' ת"א התבקשנו לבחור מדיום ולנתח את ייצוגי עיר העתיד של נחקרים בהקשר לאותו מדיום. 'ייצוגי עיר' הוא מונח ששייך לתחום ה'גיאוגרפיה הקוגיניטיבית' (מוסבר בעבודה). בחרתי במדיום האיור - בין היתר כי המרצה דיבר על 'ציורים', בכלליות, ובעבודה התייחסתי גם להבדל איור-ציור. והנחקרים? יכולתי להעביר שאלון לגבי איורים קיימים, אבל לא פחות משדגדג לי לחקור איור, מאד רציתי לראות איך זה כשמאיירים רעיון מסוים שאתה מציג (בלי להיות מעצב/עורך בעיתון) - אז ביקשתי מכמה מחבריו של לירן לספסל הלימודים (במסלול איור בשנקר) להשתתף במחקר ולצייר במשך מספר דקות "עיר עתידית בעוד 100 שנה והאופן בו היא פועלת ומתקיימת".
   
 

נחקר בקבוצת הסטודנטים לאיור, בן 23

   

במשימה השתתפו 5 סטודנטים לאיור בשנקר (תודה יוני, נועה, אלי ואורנה!) בהשוואה ל-7 נחקרים נוספים מ"הקהל הרחב" (=קבוצה הטרוגנית, שאחד מהם, אגב, התברר כבעל כשרון ציור שלא נופל מהשנקריסטים). הרעיון היה להשוות עד כמה ה'עושר הייצוגי' - כלומר רמת הפירוט - של המאיירים משנקר רחב בהשוואה ל"קבוצה ההטרוגנית", ולהבין האם ההבדל נובע מטכניקה טובה יותר של איור והמחשה או מסיבות אחרות.
 
עד כאן ההקדמה. להלן הטקסט והמצגות. אגיד רק שדי השקעתי בהגדרת תחום/האיור (עמ' 3-5) ואני חושב שהגעתי להגדרה כללית שעשויה אולי להיות טובה גם בהקשרים נוספים + ליקוט נספחים (עמ' 5-6 והמצגת השנייה והרביעית).
   
קריאה מהנה ואשמח לתגובות!
       

השוואת ייצוגי 'עיר העתיד' בין קבוצת סטודנטים לאיור לקבוצה הטרוגנית
 
עבודה בקורס "עיר העתיד - ייצוגים של נוף עירוני עתידני"

         

לטקסט המלא בפורמט word - לחצו כאן     (ארוך - אבל יש 5 'הצעות-הגשה' ידידותיות. יחסית)

   

Open publication 

     

נספחים לעמ' 4-6

Open publication 

       

ציורי הנחקרים משתי הקבוצות

Open publication

     
    

דוגמאות ל'עיר העתיד' באיור (לא חלק מהעבודה,
רק להציג למרצה ולכיתה את המדיום שבחרתי)

Open publication 

   

קורס בהנחיית ד"ר אמיר פורת, אוניברסיטת תל אביב
סילבוס הקורס - word

   
אחרי שהצצתם בעבודה, בטבלאות וכו' בטח שאלתם את עצמכם למה השקעתי ככה, ולמה כל-כך מפורט (עבודה רגילה, לא סמינריון). אני מניח שהיו שתי סיבות - אחרי כמה שנים של היכרות עם האיור הישראלי, מה שיש בו וגם מה שחסר, השתעשעתי ביני לבין עצמי עם המונח "מחקר איורי", שקצת התאהבתי בו (בכל זאת, התעסקות איורית רצינית למי שהוא לא-מאייר..), ונדמה לי שזה גם *משהו שעדיין קצת חסר בלימודי איור בבתי הספר לעיצוב.
 
הסיבה השנייה היא שלמרות "המסגרת האקדמית", היה כאן חופש פעולה יחסי בשיטות המחקר והניתוח ורציתי לבדוק ולנסות דברים, והזדמנות להתנסות ולהבין עם עצמי מה זה אומר, מחקר איורי, ואילו בדיקות רלבנטיות עבורו (כמובן שיתכנו שיטות והגדרות רבות נוספות ל"חקר איור", מתאימות יותר או פחות לבתי"ס לעיצוב).
 
כל הזכויות על האיורים במצגות שמורות ליוצריהם ולבעלי הזכויות החוקיים. האיורים מופיעים למטרות אקדמיות, לימוד והמחשה
    

איור, ילדים, שתי תוספות/מחשבות

     
 

Kids for Kids

 
השבוע פרסמתי כאן פוסט שכלל כמה מרכיבים - ציור ילדות (או קומיקס ילדות) מלפני 60 שנה, ציורי ילדות של מאיירים/אמנים ומספר קישורים (אולי עיקר הפוסט) בהקשר הזה
 
שתי תוספות. אחת שפספסתי. והשנייה בה נתקלתי היום. הפוסט הנוכחי מתויג גם ב"מחשבות" אבל אני לא חושב שצריך לפרט ולהסביר מעבר לתיאור הקצר שכתבתי
     
(1)
"ילדים לילדים". ציורי ילדים נזקקים על בגדי ילדים שהכסף ממכירתם מועבר, בחלקו, למענם (של הראשונים. נדמה לי שיש מעורבות ישראלית מסוימת ביוזמה)
http://www.facebook.com/kidsforkidsfashion
 
(2)
ילדי גן מציירים זכויות ילדים. "לכולנו הזכות לטיפול רפואי הולם"
http://gilibarhillel.wordpress.com/2012/06/11/childrensright/
    ח: עולם שלישי, משפחה חד-מינית, הומואים, זכויות אדם, בריאות, גיוס, תרומה

עלה ל"מדף": "לורד המעברה" / יצחק גורמאזנו גורן (ציורי ילדות של מאיירים/אמנים)

 
מתוך גיליון 15 של כתב-העת "הכיוון מזרח" מ-2008 שעסק ב"קומיקס חברתי-פוליטי"
 
 

                           Open publication

   

בחרתי להוסיף ל"מדף" של הבלוג את הקומיקס "לורד המעברה" שיצר ב-2007 יצחק גורמזאנו גורן. הקומיקס הזה, שמייד אספר עליו קצת, מתקשר למספר נושאים שעליהם כתבתי בבלוג וגם כאלה שחשבתי להתייחס אליהם אבל לא הגעתי לכך - בעיקר בהקשר לנושאים "לא מאיירים" ו"ילדים" (הקשרים שעליהם כתבתי בין היתר בילדים שמציירים אוכל, ילדי מאיירים שמציירים יחד עם הוריהם, ציורי ילדים שמחליפים איור בטור במוסף "הארץ", תיכוניסטית שאיירה מחדש ספר ילדים והספיישל מאיירים שאיירו את עצמם כילדים - וכאמור גם נושאים שלא הגעתי אליהם: מאיירת מוכשרת בת 8 וחצי, ציור שצייר דוד טרטקובר בילדותו + קומיקס שאיירה זויה צ'רקסקי בכיתה ד', שיר מאויר של יואב ויס מגיל 10 + מאייר שעשה אדפטציה למפלצות שציירו ילדים, סטודיו של תופרת שהופכת ציורי ילדים לבובות רכות ו-סטארט-אפ ישראלי שעושה את אותו דבר, וגם אורי גולדברג שעשה רימייק לציור שלו מגיל 7)


"לורד המעברה" הוא קומיקס אבל יותר מדויק אולי להגדיר אותו כקולאז' שיצר יצחק גורמזאנו גורן ובו חיבר צילומי ילדות וגלויות ובעיקר קטעים מהתנסות מרשימה מאד ביצירת קומיקס שהיתה בנעוריו (בערך בכיתה ח'), שלצידו כתב קצת על העולם התרבותי שלו באותה תקופה ("שום חסמב"ה!!!").
 
העטיפה של "האוקיאנוגרף האבוד" המופיעה כאן מציגה את שבעת הגיבורים הראשיים ברומן בן 200 עמודי-מחברת שחיבר יצחק בגיל 12-13. בהמשך מופיע הניסיון להציג את הסיפור בצורה של חוברת קומיקס, אך בסופו של דבר בחר יצחק הצעיר בפורמט של ספר כתוב (וגם עיברת את שמו ל"איש המצולות") כאשר בראש כל פרק, על חצי עמוד, הוסיף איור. למרות שנכתב בין מעברת שפרעם לכפר-אתא, ההווי הוא הווי ימאים בריטים-ויקטוריאניים (כן כן..).

ב-60 השנים שחלפו מאז לא הפך יצחק למאייר או קומיקסאי, והוא היום "סופר, מחזאי ואיש תיאטרון וקולנוע" (כפי שמסכמת ויקיפדיה). כשיצאה החוברת ב-2008 קבע אמיתי סנדי: "מסתבר שדווקא היה לנו רוברט קראמב משלנו, ואפילו מזרחי!". אולי חבל קצת שיצחק לא המשיך לאייר, למרות הצלחתו הרבה בתחומים אמנותיים אחרים (ופה ושם גם עבודה על תפאורות)
 

"נספחים" לפסקה הראשונה:
     

הקומיקס של זויה מכיתה ד'
http://on.fb.me/LOtFFOr

   
 

השיר של יואב ויס מגיל 9 או 10. פורסם ב"אנטייטלד"
http://untitled.org.il/?p=9757

       

צייר: דוד טרטקובר הילד, 1955
http://on.fb.me/McGnk9

           

אורי גולדברג בן 22 מימין, אורי גולדברג בן 7 משמאל
http://www.flickr.com/photos/origoldberg/7034476991

תחרות "ילדים מציירים אוכל" של מסעדת "חדר האוכל"

   

דניאל ספילקון. לחצו על התמונה להגדלה

   
מצאתי בפייסבוק:
http://www.facebook.com/media/set/?set=a.177896022278912.43547.128883440513504&type=3
 
   

אורי פלדמן

   

באביב: קורס איור למתחילים בסדנת אמני הקיבוץ

   

יאנה בוקלר

 
קורס איור למתחילים עם יאנה בוקלר
 
פרטים באתר:
http://www.sadnat.org.il/info/aviv2012/kursim_aviv2012.htm
     

עיצוב דמויות הבעתי?

   

לחצו על התמונות להגדלה

   
לפני שנתיים וחצי הזדמן לי לראות את "פסיפס החיות" בלוד:
http://www.eyoor.co.il/2011/09/blog-post_3677.html
 
התלהבתי אז מ"עיצוב הדמויות הייחודי וההבעתי". השבוע התוודעתי לפסיפס מעניין נוסף - פסיפס בכנסיה ביזנטית בנהריה, שתמונותיו הוצגו לפני מספר חודשים במסגרת תערוכה בעיר.


http://www.the-edge.co.il/gallery/2011/bizanti_pic.htm

   

לצערי, אין לי ידע ממשי בארכיאולוגיה, וכל מה שאגיד להלן הוא על דעת עצמי בלבד, אבל אני מצליח לזהות בשני הפסיפסים האלה הבעה שבהקשר אחר עשויה היתה להיראות כדמות קומית. יתכן בהחלט שזו תחושה שמושפעת מעולם הדימויים המודרני שלי. אם מישהו כאן בקיא בזה, אשמח אם יאיר את עינינו
   
 

     
 

   
 
התמונה האחרונה היא העתק של קטע מהפסיפס שנעשה על-ידי תלמידי בי"ס יסודי בנהריה. יצא קצת הומוריסטי, לא?
 
http://www.the-edge.co.il/com_pro/bizanti/eilanot.htm
 
 

    

איור במקום שאתה לא ממש מצפה למצוא אותו #91

    

לחצו על התמונה להגדלה

       
ראשית, אני מבקש להזכיר את פעמון האוטובוס שכבר כיכב במדור:
http://www.eyoor.co.il/2011/08/3.html

שנית, שימו לב שהפוסט מתויג בתגית "לא מאיירים". בהזדמנות ארחיב לגבי זה.
     
ועכשיו לעניין לשמו התכנסנו, אחי הירושלמי ובת זוגו הציגו לי על האייפון את הפעמון המחודש שלהם, ואני מייד שלחתי לעצמי את התמונה. הם מצאו ברשת איור של שתי בבושקות. טוב ויפה, אבל השדרוג הוא שמצאו בהמשך גם בבוקשה חתול עבור מואיז ומיקמו אותה ביניהם. ויש שלט תואם לדלת
 

לחצו כאן לספיישל חתולים מאוירים
   לחצן, כפתור, דלת, בית     

ציורי ילדות במוסף "הארץ"

אולי בהמשך לזה - פוסט ממאי 2009 על מאיירים המאיירים ביחד עם ילדיהם (שהתפתח למקבץ ילדים מוכשרים):
http://www.eyoor.co.il/2011/09/blog-post_19.html


   
דאה הדר, בעלת טור שבועי במוסף "הארץ", מזמינה: 
   
"ילדות בנות כל הגילים מוזמנות לשלוח דיוקן עצמי מאויר שיפורסם במדור, למוסף "הארץ", שוקן 21 תל אביב, או למייל: musaf@haaretz.co.il"
   
זהו בעצם תחליף לאיורים בטור שלה במוסף. נחמד. חסכוני.
  
http://www.haaretz.co.il/misc/writers/1.664
   
שתי דוגמאות:

"האחות גלי עם סוכריה על מקל, ואמא עינת", נטע וילק, בת 4

"דיוקן עצמי", נועם הדס, בת 7.5, יהוד

 

זה המקום לציין אולי שגם אני צייד כשרונות צעירים. את זה מצאתי זרוק לצד המדרכה באזור התעשייה במודיעין, לא יכולתי להשאיר את זה שם:

לחצו על התמונה להגדלה. צייר/ת: לא ידוע

    

איור במקום שאתה לא ממש מצפה למצוא אותו #77

בהמשך לזה:

http://www.eyoor.co.il/2011/10/2010.html

   

חשבתי לנצל את ההזדמנות ולצרף משהו נחמד שעשו בביה"ס שאני עובד בו. לא יודע מי התלמיד/ה המאייר/ת

   

[לחצו על האימג' להגדלה]

   

   

תיכון הראל מציג

  

31/12/2010

לאייר עם הילדים

האמת שכבר מזמן רציתי להעלות את זה לכאן. 

   

הופיע בגיליון 329 של "טיים-אאוט תל אביב" בנושא הורים וילדים.

    

רותו מודן ובתה (מיכל) מאיירות ביחד. יהיה מעניין לראות עוד דוגמאות של עוד מאיירים וילדיהם (אורית? שחר?)

   

[לחצו על התמונות להגדלה]

    

     

   
   

 
    

המשך הספיישל - בטוקבקים:
 

24/5/2009

אז מה אם הוא לא מאייר

הוא אליעזר זוננשיין

וממש שמחתי לגלות שהפליקר שלו כה גדוש בכל טוב

   

http://www.flickr.com/photos/test-stuff

   

אז למה הוא ראוי להיות כאן, בבלוג איור? הטכניקות שבהן הוא עובד, השפה הגרפית, הסיפוריות שבעבודות, התחכום שבהן, הישירות שבפנייה לצופה. וגם כי אני מאד אוהב את יצירותיו..

   

   

  

  

אני לא בטוח אבל נדמה לי #1   שזוננשיין זה סיים עיצוב גרפי בבצלאל, ולא אמנות, מה שנותן לו נקודות זכות

    

אני לא בטוח אבל נדמה לי #2   שהוא עובד עם אילוסטרייטור. לא זוכר איפה שמעתי/קראתי את זה. וממה שאני יודע, לא פשוט ולא קל לעבוד עם אילוסטרייטור, בהשוואה לפלאש למשל, אבל מה אני יודע

המנגנון של בתי הספר לאמנות. או משהו

    

  

נועה ויכנסקי: כי הוא אמן.
   
הניחוש שלי הוא שהוא היה נעלב אם היית קורא לו מאייר.
   
    
גיא גרניט: אני לא כ"כ בטוח.

   

"בחיים לא הייתי הולך ללמוד אמנות, למשל, במקום עיצוב גרפי. זה אידיוטי לחלוטין. אמנות זה לא מקצוע. זה עניין פלצני-אשכנזי של ילדים יפים ושמנמנים, ועם כל הכבוד, כדי להיות אמן טוב, אני מעדיף להיות חתול רחוב"
   
מתוך ראיון ל"הארץ":

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtSR.jhtml?itemNo=862364  

   
הדבר היחיד, אולי, ש"מעליב" בלהיות מאייר - בהשוואה לאמן - זה כשאתה מבצע עבור מישהו אחר דימוי ויזואלי לרעיון/מוצר שלו. השאלה כמובן עד כמה אתה עושה את זה בדרך שלך ועד כמה אתה חופשי להביע ולבטא את רעיונותיך. זה והמסחריות/מהירות/זמניות של המדיום.

 
   

אגב, נראה לי שזוננשיין דווקא אוהב את העיסוק במסחרי-תזזיתי-ממותג-ממוסחר. אולי אם הייתי קורא לו המאייר של Channel A - פרויקט האנרכיה החתרני שלו - הוא היה יכול לחיות בשלום עם ההגדרה הזו.

26/5/2009